החלטה
בפני התנגדותו של המבקש לבקשה לביצוע שטר שהגישה כנגדו המשיבה, ללשכת ההוצאה לפועל בתל-אביב, בתיק שמספרו 0108226117, בגין שני שיקים על הסך של 7,460 ₪ להם ערב המבקש, בערבות אוואל, לזכות המשיבה.
המבקש טען בהתנגדותו, בתמצית, את הטענות הבאות:
א. כי הסחורה שקיבלה נגריית "לה קאסה" מאת המשיבה, תמורת השיקים, הייתה פגומה וכי סוכם בין הצדדים לעסקת היסוד כי המשיבה תזכה ו/או תפצה את הנגרייה בגין הסחורה, והיא לא עשתה כן;
ב. כי במעשיה ומחדליה אלה גרמה המשיבה לנזקים לנגריית "לה קאסה", כולל נזקי מוניטין, וכי נזקים אלה ניתנים לקיזוז מן השיקים – וכי המשיבה הפרה את חובת תום הלב המוטלת עליה, והיא מבקשת לעשות עושר ולא במשפט.
ביום 17/11/2011 התקיים בפני דיון בבקשה וב"כ המשיבה ויתר על חקירתו של המבקש.
טענתו העיקרית של ב"כ המשיבה בסיכומיו היא כי תצהירו של המבקש זרוע בביטויים "הנני מצהיר כי למיטב ידיעתי", וזאת מבלי לפרט את מקור הידיעה.
לפיכך, טען ב"כ המשיבה, אין ליתן כל משקל לעובדות הנטענות בתצהיר.
איני מקבל טענתו זו של ב"כ המשיבה.
ראשית, לא הוברר בחקירה נגדית (שכן זו לא התקיימה כלל), כי הביטוי "למיטב ידיעתי" משמעו כי המבקש אינו יודע ולו עובדה אחת מתוך העובדות המהותיות הנזכרות בתצהיר.
הרי עולה מן התצהיר (בסע' 3) כי המבקש עבד בנגריה המדוברת בתקופה הרלוונטית.
שנית, הכלל הוא כי בשלב דיוני זה אין בודקים כיצד יוכיח המבקש את טענותיו ואין מונעים ממנו הגנה מטעמים של דרכי הוכחה בלבד.
יפים לעניין זה הדברים הבאים מתוך ע"א 248/89 החברה הכללית למוסיקה (1973) בע"מ נ' .Warner Home Video (U.K.) Ltd (פורסם בפדאו"ר):
"אמנם ההלכה היא, כי בשלב הבקשה למתן רשות להתגונן ניתן להעלות טענות בעל-פה נגד מסמך בכתב, שכן אין למנוע בשלב זה העלאתה של טענה טובה מטעמים שבדרכי הוכחה בלבד, ואין בודקים כיצד יוכיח הנתבע את הגנתו (ראה: ד"ר זוסמן, בספרו הנ"ל, בעמ' 640-641, ובעיקר ה"ש 115; א' גורן, סוגיות בסדר דין אזרחי (לשכת עורכי הדין, מהדורה 2, תשנ"ב) 280-281). אולם, אין הנתבע יוצא ידי חובתו בהעלאת טענות סתמיות בתצהיר, אלא עליו לטעון את העובדות המבססות את הגנתו. עובדות אלה, אם עברו את מכשול החקירה הנגדית, מוחזקות כנכונות, ובית המשפט בוחן על יסוד הנחה זו, אם קיימת אפשרות שהנתבע יזכה במשפט, אם יתברר המשפט בסדר דין רגיל.". (ההדגשה שלי – י.ב.).
אמנם, טענתו של המבקש בדבר "נזקים" הניתנים לקיזוז כנגד השטר לא פורטה כדבעי ולא כומתה, ואולם, ברור מן הבקשה כי המבקש טוען כנגד מלוא סכום השטר.
יש לזכור כי "... אין כל קדושה מיוחדת באותה הודעת קיזוז , וכי לא נקבעו בשום מקום הנחיות,
כיצד יש לתתה. סימוכין לכך מצא בדברי ד"ר ז' צלטנר בספרו על דיני חוזים של מדינת ישראל (אבוקה, תשל"ד) 170, לפיהם אין צורך בהצהרה מפורשת של קיזוז, ודי בהבעת רצון המשתמעת מכללא, כגון האמירה, שהמצהיר אינו חייב עוד דבר לצד שכנגד, או שהוא דורש ממנו את תשלום ההפרש בלבד. דעה דומה הובעה על-ידי כבוד השופט י' כהן (כתוארו אז) בע"א 664/76 [1], בעמ' 196 מול אות השוליים ה.... מסקנתו זו של השופט המלומד מעוגנת היטב בחומר הראיות ובהגיונה הפנימי של העיסקה הנדונה כאן, ואין כל סיבה להתערב במסקנה זאת. אינני מוצא גם בע"א 544/81, 604 [2] כל דבר, שיש בו כדי לשנות תוצאה זאת בכל הנוגע לסוגיית הקיזוז".
(עא 82 / 476 תדהר נגריה קואופרטיבית בעמ (בפירוק) נ' צבי מרקוביץ, פ"ד לט (2) 813, עמוד 820 – ההדגשות שלי – י.ב.)
לפיכך, אני מתיר למבקש להתגונן בפני התביעה השטרית שהגישה כנגדו המשיבה.
התביעה תידון בסדר דין מהיר והצדדים יפעלו בהתאם לאמור בתקנה 214ב1 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד – 1984.